"תיאוריית הידע הלשוני של חומסקי ברוח המסורת הרציונליסטית, דוגלת בכך שהניסיון מיתרגם לידע דרך מושגים ומבנים מולדים שבהם מתמפה הניסיון"
היסוד והסוד היצירתי טמון בפוטנציאל מולד ואוניברסאלי של השפה- 'הדקדוק הלשוני', שמגביל לכאורה, אך דווקא זו אותה הגבלה שדוחפת את הפרט לפרוץ למרחבים חדשים אל מחוץ לקופסה, "בלא מערכת של מגבלות פורמליות אין פעולות יוצרות; בהיעדר תכונות מהותיות מגבילות של מחשבה ייתכן רק שיפור התנהגות, אך לא פעילות יוצרת של השתכללות
חומסקי והדקדוק האוניברסאלי
