אולי "הכול צפוי", שהוא ידיעת המוחלט, מצליח להתנחל במשוואה הדיאלקטית, רק משחווינו, ולו פעם אחת, את שריפת האש שבקרבנו ולא רק את זו שמסביבנו. ואולי, רק מש"נפלנו או התמוטטנו" אל הלא נודע הדיאלקטי, כדבריו של ארון המזמין לשם את קושמן, נפקחו עינינו אל הטקסט המונח על רגלינו, ויכולנו לבחור בין דבר לדבר, בין בייגלה לגבינה צהובה, ולעשות מעשה בראשית?
קרא עודבין הכרח לחופש
